גזר דין בתיק חע"מ 1053-08

1.       הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן: " החוק"].

בהתאם לכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ולהודאתו של הנאשם, הוא בנה בחודש ספטמבר 2007 במגרש 4 בשכונה א' בשגב שלום [להלן: "המקרקעין"] מבנה שקירותיו עשויים בלוקים וגגון פח מגלוון בשטח 70 מ"ר המשמש כמאפיה וכן מבנה נוסף עשוי בלוקים וחזיתו סככה ממתכת ובפח בשטח כולל של 50 מ"ר המשמשת כבית קפה [להלן יחדיו: "המבנים"].

תחילה כפר הנאשם במיוחס לו והתיק נקבע להוכחות, אלא שלאחר מכן תוקן כתב האישום ונמחקה ממנו עבירה לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 ואז הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן והצדדים טענו לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש.

2.       המאשימה הציגה את ההתראה שנשלחה לנאשם ביום 31.10.07 [ת/1], את דו"ח המפקח מיום 19.11.07 [ת/2], תמונות המבנים [ת/3 ו- ת/4] וכן תעודת עובד ציבור המעידה על זכויותיו של הנאשם במקרקעין [ת/5].

ב"כ המאשימה ביקש לשוות לעבירות בהן הורשע הנאשם חומרה ברף הגבוה של עבירות הבניה, והדגיש כי אין היתר בניה גם כיום. לטענת המאשימה, הוגשה בחודש מרץ 2010 בקשה לאישור מבנה מסחרי, אלא שבדצמבר 2010 נשלח מכתב דרישות לנאשם ומאז לא נעשה דבר.

לטענת המאשימה, יש להביא בחשבון את מכתבי ההתראה שנשלחו לנאשם ואשר אף הן לא גרמו לו להפסיק את השימוש הלא חוקי במבנים. בנסיבות אלו, עתרה המאשימה לעונש של מאסר מותנה, קנס מרתיע שלא יפחת מ- 600,000 ש"ח, התחייבות בסכום כפול לגובה הקנס וכן חיוב הנאשם בתשלום כפל אגרת הבניה. עוד עתרה המאשימה לצו הפסקת שימוש מיידי וצו הריסה דחוי לתקופה קצרה בלבד, וזאת נוכח הזמן הרב שהיה עד כה לנאשם להכשיר את הבניה.

3.       ב"כ הנאשם הדגישה את העובדה כי הנאשם הודה מיד לאחר תיקון כתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. נטען כי מדובר באדם נורמטיבי, סגן מנהל בית ספר יסודי, איש מערכת החינוך שהוא גם אב לחמישה ילדים וללא עבר פלילי, וכי מאסר מותנה עלול לפגוע באפשרויות התקדמותו בעבודה במערכת החינוך.

הסנגורית הציגה את תוכניות הבניה שהוגשו בחודש מרץ 2010 [נ/1] וטענה כי הרחוב בו מצוי הנכס מצוי בהליך של שינוי תב"ע ולכן לא ניתן להשלים את התוכניות, וה-ראיה היא רשימת הדרישות שהוצגה על ידי הועדה המקומית הקשורות להליך שינוי התב"ע [נ/2, נ/3]. הסנגורית הציגה אישור מהנדס לכך שהוא מטפל בנושא וקיימים קשיים אובייקטיביים הנובעים מהתוכנית לשינוי התב"ע [נ/4].

אשר למצבו הכלכלי, נטען כי הנאשם משתכר בעבודתו כסגן מנהל בית הספר כ- 7,500 ש"ח בחודש וכאמור הוא אב לחמישה ילדים. הסנגורית הציגה לבית המשפט פסיקות וגזרי דין מהם יש ללמוד, לטענתה, על רף ענישה נמוך בהרבה מזה לו עתרה המאשימה.

הדיון:

4.       בשורה של גזרי דין עמדתי על השיטה הפסולה של בניה ושימוש קודם לקבלת היתרים כדין. עמדתי על כך שקיומו של היתר בניה הוא שלב-בלעדיו-אין בהליך בניה וההיתר עצמו הוא דבר מוחשי שעל המבקש לבנות לאחוז בו בידו טרם יניח את אבן הפינה. כל פעולת בניה הקודמת לקבלת היתר היא בבחינת עשיית דין עצמי שאין לתת לה יד, ובתי המשפט ציוונו להחמיר עם עברייני הבניה [ראו למשל רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו" , פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר , פ"ד מא(4) 29], על מנת להבטיח כי תאויין התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה [רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)]. בהקשר זה אציין כי תועלת כלכלית יכולה להיות גם עצם ביצוע בניה קודם לקבלת היתר, מבלי צורך להמתין תקופה ארוכה לסיום הליכי התכנון.

העונש המירבי על עבירת הבניה הוא שנתיים מאסר וקנס בסך כנקוב בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"], וניתן לחייב את הנאשם בגין כל עבירת בניה בנפרד, אם אם אלו צויינו באותו כתב אישום [ע"פ 913/09 דידי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שמעונים (פורסם במאגרים), וכן ראו רע"פ 8701/08 מלכה וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - לודים (פורסם במאגרים)].

ניתן גם להשית קנס נפרד בגין עבירת השימוש, לרבות קנס נוסף בגין כל יום שבו נמשכה העבירה, כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין. בהקשר לכך, נפסק כי ניתן להתחשב גם בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום, ביחס לעבירת השימוש כעבירה נמשכת [רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל (ניתן ביום 23.6.2011, פורסם במאגרים)]. הקנס המכסימלי שניתן להשית על הנאשם בתיק זה מגיע כדי כמעט שני מליון ש"ח !!

כמובן, שיש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. למרות הרצון להילחם בתופעת הבניה הלא חוקית, צריכה הענישה להיות אינדיבידואלית וספציפית לאותו מקרה העומד בפני בית המשפט. מעבר למצבו האישי של הנאשם, יש לבחון, בין היתר, את היקף החריגה, מספר החריגות והמקרים בהם הורשע הנאשם, מידת ההנאה של הנאשם מהחריגות השונות, את ייעודן של חריגות הבניה, וגם את ההליכים שנעשו להסדרת החריגות.

5.       במקרה שלפנינו, אמנם אין מדובר בבניית פאר, אולם מדובר בבניה לשימוש מסחרי. איני יודע האם הנאשם עצמו הפיק רווחים ישירים מהמקום או רק דמי שכירות, אולם ברור כי היה לו אינטרס כלכלי במקום. ההתראה שנשלחה לנאשם בחודש אוקטובר 2007 על הבניה הבלתי חוקית ועל השימוש הלא חוקי, והדרישה ממנו להפסיק את העבודות והשימוש ולהחזיר את המצב לקדמותו, לא הביאו את הנאשם לציית לחוק.

נדמה, כי רק ההליכים המשפטיים שננקטו כנגדו, הביאו אותו בסופו של דבר לנקוט פעולה אקטיבית להכשרת הבניה הלא חוקית.

הציווי להחמיר עם עברייני הבניה נועד למקרים כגון אלה שלפניי. ביכולתו של הנאשם היה להפסיק בכל רגע נתון את השימוש שנעשה במבנה. בוודאי כאשר מדובר בשימוש שאינו למגורים ואין כל קושי להפסיקו. במקרה שלפנינו, הבניה השתלמה לנאשם ועל העונש להביא בחשבון את השיקול הייזמי שישקול הנאשם וישקלו אחרים בעתיד, למען לא תשתלם עבירת הבניה.

בהקשר זה איני מקבל את הפסיקה אליה הופניתי על ידי הסנגורית. בתיק עמ"ק 1315/08 עיריית נתיבות נ' ארמונות לוגסי היה מדובר בהסדר טיעון שהבעתי דעתי לגביו שהוא הסדר מקל ביותר, אולם לא מצאתי מקום להתערב בו. באותו עניין עשו הנאשמים פעולות להכשרת המבנים כבר בסמוך למועד גילוי העבירה.